<h1>שבלי הלקט סימן ל"ט</h1>
<h2>דף לט.</h2>
אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר (נחמיה ח', ה') וכפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר (איוב ל"ב, ט"ז) והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד. וקשי עלה הא דאמרינן [ברכות ח' ע"א] רב ששת מהדר אפיה וגריס אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו. וכתב בעל הלכות גדולות הני מילי דמותר כרב ששת, דאיכא עשרה דצייתין, אבל ליכא עשרה דצייתין לא. ורבוותא אחריני פריקו דווקא רב ששת דתורתו אומנתו, אבל כולי עלמא לא. ויש אומרים אם אינו מהפך פניו ומדבר בקול לעיני העם אסור אבל אם היה מהפך פניו מותר. ויש אומרים דווקא רב ששת שהיה סגי נהור והיה פטור מקריאת התורה, דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, אבל שאר כולי עלמא דמיחייבי בקריאת התורה לא. מצאתי בשם ה"ר שמחה זצ"ל והאידנא אמאי נהוג עלמא לקרות ולעיין בספרים בעוד שהן קורין ויש לומר דדוקא לספר אסור ואפילו בהלכה כדי שלא יהו נטרדין שאר השומעים את התורה ומצוות התלויות בה, אבל לקרות לפניו בלחש, שאין לחוש לכך, שפיר דמי. מיהו תימה לר', שגם הוא מצווה לשמוע קריאת התורה, דכתיב (נחמיה ח', ג') ואזני כל העם אל ספר התורה, ואם יקרא בספר יתן לבו להבין את שלפניו ולא יוכל להבין מה שקורין. הילכך נראה שיהא אסור.
